על פי חוק יחסי ממון הצדדים מצווים לחלוק במשותף את התמורה שמתקבלת מתמורת הדירה. יחד עם זאת, בתי המשפט מתמודדים חדשות לבקרים עם סוגיות העוסקות בנושא זה. בית משפט לענייני משפחה קיבל לאחרונה עתירת האישה לפירוק שיתוף בדירה- הרשומה ע"ש הצדדים- ופסק כי מדובר בנכס משותף לצדדים על אף שהאישה לא השקיעה כספים ברכישתה, חרף הנישואין הקצרים (כשנה וחצי) וחרף העובדה שהצדדים נפרדו טרם קבלת החזקה בדירה.
העובדות:
- הדירה נרכשה כ-9 חודשים לאחר נישואי הצדדים, באמצעות: משכנתא משותפת, כספים שנתנו הורי הנתבע וכן הלוואות גישור עד שתימכר דירה שהייתה בבעלות הנתבע טרם הנישואין.
- כחצי שנה לאחר מכן דירת הנתבע נמכרה. המשכנתא והלוואות הגישור נפרעו וייתרת התמורה הושקעה בדירה, שבוצע בה שיפוץ נרחב.
- בטרם קיבלו הצדדים חזקה בדירה, התגלע משבר בנישואי הצדדים ובני הזוג נפרדו, לאחר כשנה וחצי של נישואין.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את עתירת האישה, בין היתר, מהטעמים הבאים:
הצדדים נישאו ב-2020, כך שיחסיהם הרכושיים מוסדרים בחוק יחסי ממון. משהצדדים לא ערכו הסכם ממון, לפיכך, ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג".
אין בעובדה שהתובעת לא תרמה כספים כלשהם ממקורותיה לרכישת הדירה כדי לשלול את זכויותיה הקנייניות בנכס זה. כפי שנקבע בפסיקה, במקרים בהם בני זוג חותמים יחדיו על הסכם לרכישת נכס, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. כן נקבע בפסיקה כי ככל שכספים של אחד מבני הזוג, אשר נצברו לו טרם הנישואין, הושקעו במהלך הנישואין בנכס שנרכש מלכתחילה על-שם שני בני הזוג, ונרשם על שמם, קיימת אפשרות שהתגבשה כוונת שיתוף מלאה בנכס.
משהנתבע בחר למכור את דירתו ולעשות שימוש בכספי התמורה שקיבל ממכירתה לצורך רכישת נכס משותף בצוותא עם התובעת אין מקום להידרש ולהתחקות כעת אחר מקור הכספים שהושקעו בדירה; גם עצם העובדה שהצדדים נטלו הלוואה משותפת מחשבונם לצורך רכישת הדירה מחזקת את המסקנה כי הם התכוונו מלכתחילה ליצור שיתוף בדירה ולרכוש אותה מלכתחילה בנכס משותף.
לכן, הורה בית המשפט על פירוק השיתוף ומכירת הדירה כפנויה בשוק החופשי למרבה במחיר וחלוקת התמורה (בניכוי יתרת משכנתא והוצאות) בין הצדדים בחלקים שווים.
תמ"ש 4254-02-22
