המקרה עסק בחברת 'שיא דיפנס'. בעליה ד"ר יחיאל סופר ("ד"ר סופר") פעל עבור חברת שפיר בהסכם למתן שירותים, במטרה להחתים בעלי זכויות על הסכם לביצוע פרויקט התחדשות עירונית שתקים חברת שפיר. בגין הסכם זה עתיד היה לקבל ד"ר סופר שכר משפיר.
לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים, מונה ד"ר סופר למנהל הפרויקט מטעם בעלי הזכויות, דבר אשר העמיד אותו בניגוד עניינים.
מר ישראל כהנא ("מר כהנא") נבחר לשמש כנציג בעלי הזכויות.
הצדדים (ד"ר סופר ומר כהנא) תבעו האחד את השני בתביעות לשון הרע הדדיות.
בית המשפט דן בתביעות ההדדיות שהוגשו ובמסגרתן בסוגיית ניגוד העניינים בו היה מצוי ד"ר סופר.
בית המשפט קבע כי, ד"ר סופר היה מצוי בניגוד עניינים מהנימוקים הבאים:
- חתימת ההסכם בין שפיר לד"ר סופר קדמה לחתימתו עם בעלי הזכויות. לפיכך, בחירתו לשמש בתפקיד מנהל הפרויקט מטעמם היוותה ניגוד עניינים.
- כמו כן, בהסכם בין ד"ר סופר לשפיר נחתם תנאי כי, ד"ר סופר יהיה מחויב לקדם את הפרויקט אך ורק לטובת חברת שפיר. ככל ולא יעשה כן, תישלל ממנו הזכות לקבלת כל תשלום ובנוסף ייקנס ד"ר סופר בסכום של 150,000 ₪ וכן יהיה צפוי לתביעות נוספות- משכך, גם מטעם זה נקבע כי פעל בניגוד עניינים.
- בנוסף, נכתב בהסכם בין שפיר לד"ר סופר כי, שפיר תשלם 1% מההכנסות שפיר בפרויקט, סכום אשר מתעלם מהוצאות שפיר בפרויקט- ומכאן נקבע קיומו של ניגוד עניינים אף מטעם זה.
יצוין, כי מר כהנא חזר והתריע בפני ד"ר סופר כי הוא נמצא בניגוד עניינים. ואולם, ד"ר סופר טען כי הוא פועל לטובת בעלי הזכויות.
במסגרת סוגיית ניגוד העניינים בחן בית המשפט את השאלה- האם יש צורך בהוכחת משוא פנים או בהוכחת פעולה המנוגדת לאינטרס בעלי הזכויות ולחילופין, האם די בהוכחת מצב של חשש לניגוד עניינים.
לשם השלמת התמונה קובע בית המשפט כי, המבחן לקביעת עוצמת ניגוד העניינים הינו מבחן כפול:
מבחן החשש הסביר– מבחן דווקני הנוהג במקרה של אינטרס אישי (מבחן המתייחס לחשש ולא למימושו).
מבחן האפשרות הממשית– מבחן המתייחס רק למימושו של ניגוד העניינים.
בית המשפט קבע כי, אין צורך בהוכחה כי אדם פעל במשוא פנים או גרם נזק לאחר- על מנת לקבוע שאותו אדם פועל בניגוד עניינים.
די בכך שאדם פועל בניגוד עניינים אשר יעלה חשש לתקינות פעולותיו. זאת אף מבלי שפעולותיו יגרמו נזק למי מהצדדים.
פסק הדין הטיל על ד"ר סופר הוצאות בסך 25,000 ₪ ועל מר כהנא 10,000 ₪ וקבע כי דין תביעות לשון הרע להידחות.
ת"א 22191-01-21
