פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת סופיה מהווה ציון דרך חשוב בדיני המשפחה בישראל, בעיקר בשאלת קביעת ההורות במקרים של טעות רפואית בהפריה.
ליבת הסוגיה: עימות בין שתי זיקות הוריות – הזיקה הגנטית לעומת הזיקה הפיזיולוגית-יומיומית. ההורים הגנטיים, שביציתם וזרעם הולידו את הילדה, דרשו את העברתה לחזקתם. מולם, האם היולדת ובן זוגה, שגידלו את הקטינה מיום היוולדה, ביקשו להותירה בידיהם.
בית המשפט העליון, ברוב של ארבעה שופטים מול דעת מיעוט אחת, קיבל את עמדת ההורים המגדלים. נקבע כי האם היולדת תיוותר אם חוקית, וכי בן זוגה יוכר כאב. האב הגנטי יירשם כאב ביולוגי – אך ללא זכויות הורות בפועל. עוד נקבע כי יישמר קשר בין הקטינה להוריה הגנטיים, תוך קביעת הסדרי שהות.
המסד הנורמטיבי
לפי הפסיקה הקודמת (בע"מ 1118/14), הזיקה הגנטית שימשה לאורך זמן עוגן מרכזי לקביעת הורות. אלא שהמשפט הישראלי אינו מכיר בהורות גנטית בלבד כמספקת — אלא אם כן היא מלוּוה בהסכמה, באבהות מוכרת, או באימוץ.
בנסיבות שבהן אין הסכמה, ובפרט כשמדובר בטעות רפואית, הנטייה של בתי המשפט בשנים האחרונות היא להעדיף את ההורות הפיזיולוגית. כך למשל, נקבע בעמ"ש (מרכז) 64159-11-24 כי יש למנוע מצב של "פונדקאות כפויה" – דהיינו, הפיכת אישה לאֵם נושאת שלא בהסכמתה וללא רצונה.
הנמקות דעת הרוב
השופטת וילנר, שכתבה את דעת הרוב, ציינה כי המקרה חושף "לאקונה" בדין, ויישמה היקש מדיני הפונדקאות: כאשר אין הסכמה מראש, ההורות תיקבע לפי הלידה ולא לפי הגנטיקה.
עוד הודגשו שיקולים מעשיים: הילדה חיה מאז לידתה עם ההורים המגדלים, נוצרה זיקה עמוקה, וקיימת גם מורכבות רפואית המטה את הכף ליציבות והמשכיות. השופט שטיין הסתייג חלקית – וקבע כי אף אם האב הגנטי אינו משמורן, יש לרשום אותו כאב לצרכים אחרים.
עמדת המיעוט
השופטת דפנה ברק-ארז נקטה גישה שונה. לגישתה, אין להקיש מחוק הפונדקאות על מקרה שאין בו הסכמה מראש- אלא טעות מערכתית. זהו "אירוע תאונתי", לא הסדר מוסכם. לשיטתה, ההורות הגנטית צריכה להיות מוכרת כהורות משפטית כאשר מדובר בהורים כשירים, בעלי זיקה ביולוגית ברורה, שלא ויתרו מעולם על מעמדם.
ברק-ארז גם הצרה על כך שלא התקיים כל קשר בין ההורים הגנטיים לקטינה במשך ההליך. היא ביקשה לקבוע מודל שיכיר בזכותם ההורית, מבלי לנשל את ההורים המגדלים בפועל.
ההשלכות
- הכרה בהורות פיזיולוגית– הפסיקה מעניקה לה מעמד עצמאי גם בהיעדר קשר גנטי.
- טובת הילד כהנחיה מרכזית– אך לא בלעדית. נשקלים גם שיקולי יציבות והמשכיות.
- ריבוי מודלים הוריים– דעת המיעוט מציעה מסגרת גמישה יותר, שאינה שוללת את ההורות הגנטית אלא מבקשת לשלב.
- קריאה למחוקק– כל השופטים, גם אלו בדעת הרוב וגם במיעוט, קראו להסדרה חקיקתית מפורשת של שאלת ההורות במצבי טעות רפואית.
סיכום
פסק הדין בפרשת סופיה אינו פוסק בין "אמת" ל"שקר", אלא בין שתי זיקות הוריות אמיתיות. דעת הרוב נטתה להורות שנוצרה בפועל, לאורך זמן, תחת נסיבות מורכבות. דעת המיעוט ביקשה להגן על ההורות הביולוגית, גם אם הופסקה באיבה.
לשתי העמדות יש היגיון פנימי, אך בית המשפט נדרש להכרעה. ההכרעה היא משפטית, לא רגשית. והיא תעמוד עד שייקבע אחרת – אם בפסיקה עתידית, ואם בחוק.
בע"מ מס' 69395-03-25 פלונית נ' אלמונית מיום- 11 במאי 2025.
