סילוק-יד עקב פלישה למקרקעין
עילת התביעה: סילוק-יד ודמי שימוש.
נושא התביעה:
משה"ב חברה לבניין בע"מ" ("החברה"), בנתה פרויקט התחדשות עירונית ברמת גן. לצורך ביצוע היסודות ביצעה קידוח עוגני קרקע לכיוון המבנה הסמוך שהיה מצוי בבני ברק. התובעים("המערערים") מיד ששמו לב לפלישה הגישו תביעה כנגד החברה בטענה לסילוק-יד וכן לתשלום דמי שימוש.
החלטת בית משפט השלום :
בית משפט השלום (ת"א 2236-06-14) דחה את התביעה לסילוק-יד אך פסק סעדים חלופיים בדמות פיצוי כספי.
החלטת בית המשפט המחוזי:
בית המשפט המחוזי (ע"א 58960-06-20)- המערערים הבחינו כי החברה פלשה לשטחם בכך שקדחו עוגני קרקע מתחת למקרקעין עליו בנוי הבניין בו הם מתגוררים מבלי לבקש רשות. קידוח עוגני הקרקע מבוצע עד לסיום בניית היסודות. משמסיימים העוגנים את תפקידם נותרים הם בדרך כלל כ-50 שנה במעבה הקרקע.
משנודע למערערים על הסגת הגבול פנו בתביעה לבימ"ש שלום לסילוק-ידה של החברה במקרקעין, על מנת שהחברה תוציא את העוגנים משטחם. בימ"ש המחוזי בערעור פסק כי על מנת שהחברה תסלק ידה מהמקרקעין באופן בו היא תשלוף את העוגנים מהקרקע עליה להרוס את המבנה, לשלוף את העוגנים ולהקים חדש תחתיו. הערכת עלות פעולה זו הינה סך של 6.5 מיליון ₪. בימ"ש שלום קבע כי לא נגרם למערערים נזק בגין החדרת עוגני הקרקע וקבע פיצוי כספי בגין ההפרש, בין החלופה של החיסכון בגין החדרת העוגנים לבין חלופה יקרה יותר של ביצוע קיר 'סלארי' אשר אין בה צורך בקידוח עוגני קרקע. בימ"ש חייב את החברה בפיצוי בסך 218,000 ₪ ובנוסף פסק דמי שימוש ראויים לתקופה של שנתיים.
פסיקת בית המשפט העליון:
החברה ערערה לבימ"ש עליון (רע"א 4657/21) אשר דן בפני הרכב של כבוד השופט סולברג, השופט כאבוב והשופטת רונן:
טענת המערערים בבימ"ש מחוזי לסילוק-יד דינה להידחות מהטעם כי אף אם המבקשים היו דורשים שווי אי סילוק-יד לא היה בכך משום הרחבת חזית כפי שטענו המערערים. לאור הנסיבות החריגות ואף כי כימות שויו של הסעד נעשה רק בשלב הסיכומים. ביצוע עוגני הקרקע בפועל (והצורך להריסת המבנה בו מתגוררים המערערים לשם הוצאת העוגנים בלתי סביר) בסמכות בימ"ש לפסוק למערערים פיצוי כספי בגין הפלישה לקניינו.
פסק דינו של בימ"ש עליון מפי כבוד השופט סולברג (בדעת הרוב), על אף שהפלישה נעשתה במזיד, יהיה זה לא צודק להורות על סילוק-יד. על כן יש לבצע איזון אינטרסים בין הפולש לבין בעלי הקרקע=המערערים. איזון שאינו מוביל מסקנה לפיה יש להורות על הריסת המבנה ושליפת העוגנים מהקרקע. עוד קבע בימ"ש כי הסעד הראוי הוא כפל פיצוי בגין הרווחים שהפיקה החברה מביצוע האלטרנטיבה של החדרת עוגני קרקע ואשר בחירה זו הייתה מייקרת את ביצוע העבודה בסך של 218,000 ₪. לאור חלקם של המערערים במקרקעין נקבע כי החברה תשלם למערערים סך של 74,000 ₪ בנוסף על הסכום שנקבע בפסק דינו של בימ"ש המחוזי. עוד הבהיר בימ"ש עליון "ידע כל פולש פוטנציאלי כי לא ניתן לפלוש בזדון למקרקעי הזולת מבלי שיוצמדו למעשיו 'תג מחיר' הולם.
