בע"ם 1061/24
נושא התביעה:
הבעל שילם את תשלומי המשכנתא ממועד הקרע ועד לרכישת הדירה על ידי האישה. בית המשפט קבע כי התשלום הוני ועל האישה להחזיר לבעל סך של 250,000 ש"ח החל ממועד הקרע ועד המועד בו רכשה האישה את הדירה.
פסק הדין בתמ"ש :
בני זוג רכשו דירה יחד במהלך חיי הנישואים. לזוג נולדו שני ילדים אשר לאחר הפרידה המשיכו להתגורר בדירה עם אימם.
לימים רכשה האם את חלקו של הבעל בדירת המגורים.
בימ"ש פסק לאם מזונות זמניים בגובה 5,000 שח וקבע כי הבעל ישלם את המזונות הזמניים לשם את מירת המצב הקיים בתא המשפחתי, זאת נוסף לתשלום המשכנתא על הדירה בגובה 13,500 שח ונוסף על הוצאות הדירה.
הבעל הגיש לבימ"ש משפחה תביעה להחזר מחצית תשלומי במשכנתא ששילם עבור הנכס ממועד הקרע ועד לרכישת האישה את חלקו בדירה.
לטענת הבעל חלפו ארבע שנים ממועד בקרע ועד לרכישת הדירה על ידי האישה אשר בתקופה זו שילם את תשלומי המשכנתא בסך 13,500 ש"ח בחודש.
טענת הבעל היתה כי רכיב זה של תשלום המשכנתא הינו הוני ועל כן, האישה התעשרה על חשבונו שלא כדין.
האישה מנגד טענה כי תשלומי המשכנתא הינם חלק המזונות לה היא זכאית.
בימ"ש למשפחה קבע כי, פסיקתו לחיוב הבעל בתשלום המדור בתקופה שעד לגירושין בא על מנת לא ליצור זעזוע בחיי הילדים אך לא בא על מנת להעשיר את האישה.
פסק הדין בבית המשפט המחוזי:
בימ"ש המחוזי ביטל את חיוב האישה להחזיר לבעל את הסכום שנפסק לחובתה בבימ"ש משפחה וקבע כי מאחר ובית המשפט קמא לא התייחס באופן מפורט לעניין חלוקת תשלומי המשכנתא בין בני הזוג ניתן להסיק כי תשלומי המדור נלקחו בחשבון בעת קביעת תשלום המזונות ולכן בית המשפט שלערעור סבר כי מאחר ומזונות אלו כבר נאכלו לא יתכן לחייב את האישה בהחזר תשלומי במשכנתא העלול ליצור חוסר אשר יבוא על חשבון הילדים, על כן סבר כי יש לבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא שמשמעותו הוא כי האישה איננה חייבת בהחזר חלקה בתשלומי המשכנתא.
בימ"ש מחוזי ביטל את פסק הדין בתמ"ש והפחית את תשלום ההוצאות למחצית מסכומן כפי שנקבע בתמ"ש.
פסק הדין בבית המשפט העליון:
בית המשפט העליון: השופט סולברג, השופט מינץ והשופט שטיין הסדירו בהלכה ברורה אחידה ונכונה את הלכת שוקר והלכת ברזילי וביטלו את פסק הדין של בימ"ש המחוזי מהטעמים שלהלן.
הלכה היא כי, בפסיקת מדור לשתי ילדות בני הזוג אשר חולקים מדור עם אימם ןאשר האב חייב בתשלומו יהיה מחוייב האב בתשלום בגובה כ-40 אחוז מן הוצאת המדור. מדור לשלושה ילדי בני זוג עשוי להגיע לכדי 50% מעלות המדור אותו חייב באב לשלם. בימ"ש עליון קובע כי באופן רעיוני כאשר האב מחוייב לשלם לאישה בגין המדור לילדיו יש לראות תשלום זה כאילו האישה שוכרת דירה לידליהם והבעל מחוייב להעביר את תשלום המדור למשכיר הדירה בהם מתגוררים האישה וילדי הבעל. לאור האמור בית המשפט העליון אינו סבור כפי דעתו של בימ"ש המחוזי לעניין החשש שהאישה במקרה הנדון תבחר לא לרכוש דירה והמשיך לדור בדירה שכורה שהבעל ישלם עבורה. עוד מוסיף בימ"ש העליון כי ככול והחזר המשכנתא עולה על דמי שכירות סבירים על האישה להחזיר לבעל את ההפרש שהוא בגדר תשלום הוני והאישה אינה אמורה להתעשר מכך.
כאשר אין הסכם בין בנ"ז המוכיח אחרת מהאמור לעיל ובנ"ז אחד שילם את תשלומי המשכנתא גם עבור חלקו של בן הזוג השני על בימ"ש למשפחה לערוך התחשבנות מתכונת הבאה: CA-D, D-החוב של בן הזוג ואילו CA- העלות המשוערכת של המדור בתקופה המקבילה. אם היתרה היא חיובית יהא על בת הזוג לשלם לבן הזוג את ההפרש ואם היתרה היא שלילית יהא על בן הזוג להשלים את סכום המדור בהתאם.
גובה שכר בדירה נקבע בין מבוקשו של משכיר הדירה מרצון למבוקשו של שוכר הדירה מרצון. מאחר ולטענת בית המשפט העליון אין קשר בין גובה נטילת המשכנתא לבין גובה שכ"ד שכן גובה נטילת המשכנתא נקבע על פי ההון של בן הזוג בנקודת זמן מסוימת, על כן תשלומי המשכנתא יכולים שיהיו גבוהים בהרבה מגובה שכ"ד הראוי.
גובה שכ"ד לדברי בימ"ש העליון אינו "מן המפורסמות שאינן צריכות הוכחה" לעניין זה מתייחס בימ"ש לקביעתו של בימ"ש מחוזי שאמד את גובה שכ"ד בהתבסס על ניסיונו וידיעתו.
סיכום:
בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה לקביעת גובה הסכום אותו חייבת באישה לבעל החל מהמועד בו עזב הבעל את דירת המגורים ועד ליום בו ניתן פס"ד למזונות לצורך קביעת גובה קיזוז המדור מתשלומי המשכנתא.
