החלטה מעניינת של ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב בעניין היתר לבניית בריכה בדירת הגג.
תיאור המקרה:
המבקשים, בעלי דירת גג במבנה שנבנה בהתאם לתכנית תמ"א 38, ביקשו לבנות במרפסת הדירה בריכת שחיה בגודל 10.5 מ"ר ובעומק של 1.1 מ'.
המתנגדים, בעלי הדירה שמתחת לדירת הגג ובעלי דירת הגג הסמוכה.
הבריכה תוכננה במרחק של 1.2 מ' ממעקה הגג הסמוך לדירה הגג הסמוכה.
כמו כן, תוכנן: חדר מכונות, החלפת ריצוף הגג לדק עץ ומדרגות גישה חיצוניות.
במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים התבקשו שתי הקלות מהוועדה המקומית אשר מהותן היתה: "הקמת בריכה על הגג" ו- "ביטול פאה מערבית למשטח".
החלטת ועדת הערר –
ועדת הערר בחנה את התכניות החלות על המקרקעין, לשונן, והכוונה התכנונית העולה מהן.
הוועדה קבעה כי בבחינה של התכנית החלה על המקרקעין אין הוראות לעניין הקמת בריכת שחיה. הוועדה ציינה כי, התכנית שעניינה הקמת בריכת שחיה מתייחסת להקמת בריכה בשטח קומת הקרקע בחצרות בתים פרטיים.
עוד קבעה הוועדה כי, הבניין נבנה מכח היתר בניה על פי תמ"א 38, אשר בעיתה לא נכללה בקשה להקמת בריכת שחיה.
הוועדה קבעה כי, מתן היתר בניה לבריכת שחיה מחייב הקלה אשר בגידרה תשקול הוועדה את עוצמת הפגיעה בצדדים שלישיים ומדיניות ברורה של הרשות המקומית.
במקרה זה ציינה הוועדה כי ביצוע הבריכה, הדק והמדרגות הינם בצמידות למרפסת השכנה, באופן בו כל מי שעולה במדרגות יכול להביט למרפסת השכנה מבלי שנשקלה חלופה לצמצום הפגיעה בצדדים שלישיים ולהפחתת המטרד אותו היא יוצרת.
בנוסף, ציינה הוועדה כי היא הוטרדה מעניין האישור הקונסטרוקטיבי אשר צרפו המבקשים כתמיכה לשיקולי בטיחות ויציבות המבנה.
סיכום:
הוועדה החליטה שלא לאשר את הבקשה להיתר בניה להקמת בריכה בדירת הגג וזאת לאחר שבחנה את התכנית הקיימת, מדיניות העירייה והפגיעה שתיגרם לצדדים שלישיים.
ת"א 1149-10-24
